לידה בארץ זרה - קארין שוחט לוי, דולה תומכת לידה

הקדמה

לפני כמספר שבועות נפגשתי עם מ', בחורה גרמניה המתגוררת בישראל, בשבוע 29 להריונה. מ' נשואה לבחור ישראלי, מתגוררת בארץ מזה שנים ספורות, משפחתה הקרובה בגרמניה ויש לה כאן משפחה ישראלית מצד בעלה. מ' אינה דוברת עברית כלל. את השיחה ביננו ניהלנו באנגלית, שגם היא אינה שפת אם עבורה. כעת משצפויה ללדת בארץ שאינה ארץ מוצאה, במערכת בריאות שאינה מוכרת לה, ובסביבה תרבותית אחרת משלה, רמת החרדה הציפה את מ' עד כדי החלטתה ללדת בניתוח קיסרי מוזמן מראש. כך היא נשמעה באותה פגישת הכרות בבית הקפה: "אני יודעת שזה מוזר. אני גדלתי בגרמניה שם כולם ממש בעד לידה רגילה וטבעית ונגד ניתוחים קיסריים. אני פשוט לא מסוגלת להתמודד עם חוסר הידיעה של מה יהיה אם אלך ללידה רגילה. אני לא מבינה עברית, אני לא מכירה את בתי החולים וההתייחסות כאן לנשים יולדות. אני חייבת להחזיר לעצמי איזושהי תחושת שליטה בסיטואציה, וניתוח קיסרי שבו אני יודעת מתי ומי יטפל בי נראה כרגע כאופציה היחידה. קראתי על זה מעט, אני מבינה את היתרונות והחסרונות של ניתוח קיסרי, אבל אני משתדלת לא להעמיק יותר מידי כדי שלא אתחרט ואז ממש לא אדע מה לעשות".
אני חייבת לומר שלא הופתעתי מדבריה של מ' וגם לא שפטתי אותה. למען האמת, אני הייתי בדיוק באותה סירה ארבע וחצי שנים קודם לכן כשחיפשתי בית חולים בלונדון שינתח אותי ללא כל סיבה רפואית, רק כי לא יכולתי לדמיין את עצמי הולכת ללידה לבד בארץ זרה. יכולתי לשמוע את תחושות האשמה בדבריה של מ', את חוסר הבטחון, את החרדה ואובדן השייכות שהיא הרגישה. יכולתי לשמוע את עצמי, ארבע וחצי שנים אחורה בזמן.
עבודה זו תעסוק באתגרים הייחודיים של יולדת המתגוררת בארץ זרה או שאינה ארץ מוצאה, ובתפקידה הייחודי של הדולה בליווי לידה שכזו. הרעיון לכתיבת העבודה עלה כאמור מתוך חוויה אישית שלי מלידת בני הבכור בעיר לונדון שבאנגליה ומתוך הכרות אישית עם קבוצת אמהות דוברות שפות זרות המתגוררות בישראל. בהתבוננות על לידה שכזו, יש להתייחס למכלול של גורמים (בנוסף לגורמים "הרגילים" כגון היסטוריית לידות, מהלך הריון וכו'), ביניהם נוכחות או אי נוכחות משפחה מורחבת בחייהם של הזוג והשתייכות לקהילה תומכת, הכרות של הזוג עם מערכת הבריאות המקומית, הבנת שפת המקום ויכולת לתקשר ועוד.
במאמר זה אציג מחקרים העוסקים בקשר שבין שפה, מוח והמערכת ההורמונלית בלידה, מאמרים סוציולוגיים בהקשר של אמפתיה והזדהות בחדר לידה, וחומרים מעולם המיילדות העוסקים בלידה ובדגש על לידה בארץ זרה. לצורך כתיבת העבודה ערכתי שלושה ראיונות עומק עם נשים לא ישראליות במקור, אשר עברו לידה בישראל (שאלון הראיונות מצורף בנספח א'). ראיונות אלו עזרו לי להבין טוב יותר את צרכיהן של יולדות אלו וקטעים מתוכם יופיעו בגוף העבודה.
הריון בארץ זרה
בבואנו ללוות הריונית אשר אינה מתגוררת בארץ מוצאה עלינו תחילה להכיר במקורות המתח העומדים בפניה בהתמודדות עם הריון ולידה במקום שאינו מוכר או מובן לה באופן מוחלט. להלן מספר הבדלים בולטים בין ישראל לארצות שונות בעולם בתחום המיילדות:

• כמות וסוג הבדיקות במהלך ההריון- ישראל הינה ארץ הידועה בכמות בדיקות הריון גבוהה יחסית ליתר העולם ובדגש על מדינות אירופה. נתון זה בפניי עצמו עלול להעלות את רמת החרדה כתגובה ישירה לביקורים התכופים בקופות החולים, וליחס ההיסטרי כלפיי מומים ובעיות רופאיות פוטנציאליות. על זה יש להוסיף את אי ההכרות עם סוג הבדיקות עצמן וקושי בהבנה של סיבת הבדיקה ופירוש תוצאותיה.
• רופא מיילד או אחות מיילדת- דוגמא טובה לכך היא ארה"ב. שם, בזמן לידה אישה פוגשת את רופא הנשים אשר ליווה אותה לאורך ההריון ומהווה סמכות רפואית עבורה. הוא מכיר את היסטוריית הלידות שלה ומצבה הבריאותי. בישראל, יולדות זרות נרתעות מהמחשבה שלא יהיה זה הרופא שלהן שיילד אותן, אלא אחות מיילדת שאין להן כל הכרות מקדימה איתה.
• גישות רפואיות שונות- עידוד ילודה טבעית אל מול נטיה להתערבויות וניתוחים קיסריים. נשים יוצאות דרום אפריקה למשל, מגיעות ממקום בעל גישה הרבה יותר התערבותית אשר דוגלת בבחירה בניתוח קיסרי מטעמים שאינם בהכרח רפואיים. לידה וגנילית במקרה שלהן היא לא אופציה ברורה מאליה ואף יכולה להיות מרתיעה.
• שאלת הזכאות לביטוח רפואי ציבורי- נשים רבות נמצאות בתהליך קליטה בארץ וטרם ידוע להן בודאות האם יוכלו להיות מטופלות על ידי רופא ממערכת הבריאות הציבורית וכן האם יוכלו ללדת בבית חולים ציבורי. לנושא הזה יש משמעות כלכלית גדולה וייתכן שאף יהווה גורם משפיע בהחלטה האם לקחת דולה או לא, כפי שתיארה ד' מניסיונה האישי: "במשך חודשיים הגעתי לביטוח לאומי ולא הצלחתי להבין מה הפרוצדורה ללדת בבית חולים ציבורי כמו כולם. ידעתי שאם אצטרך ללכת לרופא פרטי וללדת באופן פרטי אני לא אקח דולה פשוט כי זה יהיה יותר מידי".
• ליווי דולה- כאמור, ישנו ההבט הכלכלי בשיקול האם לקחת דולה כפועל יוצא מסוג הביטוח הרפואי שיש ליולדת. אולם ישנו אתגר נוסף בהקשר של ליווי דולה והוא מציאת דולה אשר דוברת את שפת האם של היולדת. יולדת דוברת גרמנית או צ'כית כנראה תתקשה יותר במציאת דולה דוברת שפתה מאשר יולדת דוברת אנגלית.
• התנהלות ואשפוז בבתי חולים ציבוריים אל מול פרטיים- בארצות בהן הרפואה הינה פרטית, נשים בוחרות את בית החולים שלהן (אשר ברובם נראים כמו בתי מלון חדשים ויפי מראה), הן מקבלות חדרים פרטיים, יחס אישי וכל מערך האשפוז משתנה. בישראל מערכת הבריאות הציבורית אמנם ניתנת חינם, אך יש להכיר בכך שמדובר במרכזים אשר נראים מיושנים ברובם, חדרי הלידה לא בהכרח נעימים למראה ומכילים את כל הדרוש לאישה בלידה (אמבטיות למשל), וחדרי האשפוז לאחר הלידה משותפים למספר נשים. היבט זה עלול לעורר תחושת סלידה וחרדה בקרב נשים אשר אינן בנות המקום ועבורן זוהי חוויה שונה בתכלית.
• מערכת תמיכה משפחתית/חברתית- נשים אשר אינן מתגוררות בארץ מוצאן, נמצאות לעיתים רבות ללא בני משפחה קרובים אשר ילוו אותן במהלך ההריון, הלידה ולאחריה. נתון זה מעבר להיותו גורם קושי נוסף, מהווה אף גורם סיכון לדכאון לאחר לידה. ד' דיברה על הסיטואציה שלה בארץ: "אלה היינו רק בעלי ואני. את המשפחה של בעלי אני לא מחשיבה כי אף אחד מהם לא מדבר אנגלית או צ'כית ולא יכלו באמת לעזור לי".
• ביות מלא/ מחלקת תינוקות- בישראל לצערנו עדיין יש שימוש בתינוקיה כאופציה האוטומטית לאחר הלידה. נשים המגיעות מארצות כמו אנגליה למשל שבה אפס הפרדה היא הדרך הטבעית להתנהלות לאחר לידה, צריכות להכיר את הקונספט של תינוקיה ומתוך זרות וקשיי שפה להילחם במערכת הבריאות ולהתעקש על אפס הפרדה. ככלל, אי הבנת שפת המקום וקושי לתקשר עם גורמים במערכת הבריאות מייצרת תסכול ותחושת אי בהירות קשה אשר מתחילה כבר במהלך ההריון ונמשכת אל תוך הלידה ולאחריה.

שפה זרה בחדר הלידה
מה הקשר בין השימוש בשפה זרה בזמן לידה להתקדמות מהלכה? על מנת לענות על שאלה זו ברצוני לסקור במעט את הגורמים המשפיעים על מהלך הלידה ומסייעים לה. כידוע, אחת המערכות הדומיננטיות הפועלות בזמן לידה הינה המערכת ההורמונלית. בהסתכלות פנימה למערך ההורמונים בגוף, אנו יודעות לומר שההורמון אשר מוביל את תהליך הלידה והכרחי להתפתוחתה הינו האוקסיטוצין (oxytocin), המכונה גם "הורמון האהבה". האוקסיטוצין מזוהה עם תחושות של אושר ואהבה, מופרש בזמן קיום יחסי מין, כשאנו חשות מוגנות ורגועות ונראה ברמות גבוהות בזמן לידה והנקה. במהלך לידה, האוקסיטוצין מייצר צירים חזקים הפועלים לפתיחת ומחיקת צוואר הרחם והורדת התינוק בתעלת הלידה. על מנת לעודד ייצור אוקסיטוצין, אנו כדולות ממליצות ליולדות ובני/בנות זוגן, לייצר ולשמר אוירה אינטימית ושקטה, לעמעם את האורות בחדר (גם בבית החולים), להימנע מהסחות דעת ונוכחות זרים בחדר. המטרה שאליה אנו חותרות הינה לאפשר ליולדת להתכנס בתוך עצמה, להתרכז, להקשיב לאינסטינקטים שלה ולאפשר לגופה להנחות אותה כיצה לנוע, לנשום ולהתמודד עם הלידה. ההתנהגות הזו שאנו מתארות היא התנהגות שאינה קשורה בחשיבה רציונלית או מודעת. היא אינה מושפעת או תלויה בגורמים חיצוניים, אלא לחלוטין מונעת מתוך ייצר טבעי שקיים בנו. בהסתכלות על מבנה המוח וחלקיו, אנו מתארות התנהגות הקשורה בחלק במוח הקרוי "המוח הקדום".
עפ"י Paul D. MacLean (1913-2007), המוח מורכב משלושה חלקים- שני חלקים הדומים לאלו של בעלי החיים המייצגים מבנים קדומים, ומכאן שמם "המוח הקדום", וחלק שלישי מפותח יותר המייצג את השלב ההתפתחותי המתקדם ביותר באדם, הנקרא "נאו-קורטקס".  הנדריקס והאנט (1998) מתארים את המוח הקדום ככזה שמתפקד בעיקר מחוץ לתודעה. עיקר פעולתו הינה שמירה עצמית למען המשך קיומנו. המוח הקדום אחראי על תפקודים בסיסיים ולא רצוניים ובתוכו ממוקמת גם המערכת ההורמונלית. ההורמונים הנדרשים לתהליך לידה תקין, לשיכוך כאבים, לייצור החלב, לתחושת האמהות- מקור כולם במוח הקדום (קרן פרדימן גדסי, 2011). מנגד, הנאו-קורטקס מתקשר לפעולות חשיבה לוגית, תכנון, ניתוח מצבים, קבלת החלטות וכן נמצא בו מרכז השפה והדיבור. קרן פרידמן במאמרה "אהבה ולידה- מנפלאות ההורמונים" מסבירה כי כאשר חלקי המוח הרציונלאיים (נאו-קורטקס) נמצאים בפעילות יתר, הם מעכבים את פעילות המוח הקדום. כך למשל בעת לידה, על מנת לאפשר לאישה להיכנס למצב תודעתי אחר, יש לצמצם את פעילות הנאו-קורטקס, הרציונאל. לדבריה, גירוי למוח הרציונאלי יכול להיווצר על ידי שאלה פשוטה כמו "מה מספר תעודת הזהות שלך?" בבית החולים.
דוגמא זו של קרן פרידמן מעלה סוגיה מורכבת בנושא של שפה ותקשורת- אם שאלה יחסית פשוטה כמו זו שבדוגמא מעלה מהווה גירוי לנאו-קורטקס, כיצד תשפיע שאלה זו על יולדת אשר שפת השואל אינה שפת האם שלה אלא שפה שניה. נשים כאלו אשר שפת הצוות הרפואי הינה שפה שניה או זרה להן, יצטרכו באופן מוחלט לצאת מהפוקוס שלהן בעצמן, ולעבור למצב הכרתי שבו הן מנסות להבין את השאלות המופנות אליהן, להשיב עליהן ולהיות מובנות בתשובותיהן. מעבר לכך, ד"ר אילנה מודלינגר במאמרה "שפה ומוח" מציינת כי מבוגר הלומד שפה שניה, ירכוש את המילים של השפה החדשה אך לא את הארטיקולציה המאפיינת אותה. כפי שניתן לשער, המאמץ השכלי והמתח שחשה אישה במצב שכזה תגדיל את פעילות הנאו-קורטקס, תפחית את פעילות המוח הקדום ובתוכו המערכת ההורמונלית, וכתוצאה מכך רמות האוקסיטוצין ירדו. נרי לייף-חומה (2015) מוסיפה כי תחושת הדריכות שהדיבור בשפה זרה מעוררת, ככל הנראה תפעיל את מנגנון "הילחם או ברח" ועימו את שאר הסיפטומים שמעכבים לידה. לייף-חומה מתייחסת במאמרה "ללדת בלע"ז" לנשים ישראליות היולדות בחו"ל. לדבריה, נשים אלו מרגישות נחיתות וחוסר רהיטות לשונית אשר גורמת להן לתחושת חוסר בטחון כשהן צריכות לשוחח עם אנשי מקצוע כמו מורים או רופאים. נשים אלו כנראה במהלך הריונן יקראו חומרי הכנה ללידה בשפת האם שלהן (עברית), אולם בזמן לידה המוח יצטרך לתרגם את כל הטרמינולוגיה של השיח על לידה, כמו 'פתיחה', 'מחיקה', 'צוואר רחם' ועוד, משפתן לשפת הצוות הרפואי המטפל בהן.
נ' התייחסה לנושא זה בהקשר של בחירתה לקחת דולה: " I wanted someone who spoke Hebrew, who would be there just to advocate for me. Someone to help keep us calm ". השימוש במילה advocate לקוח מעולם עריכת הדין ופירושו לסנגר או לייצג. בחירת המילים של נ' מעידה על תחושות קשות של אדם הרואה עצמו כחלש אל מול גורם שאינו לצידו ועליו להביא אדם חיצוני לייצג אותו ולהגן עליו. תחת תנאים אלו, ניתן להסיק כי נשים היולדות בארץ זרה, אשר שפת המקום הינה שפה שניה להן, יתקשו בזמן לידה לשמר את השקט הפנימי ולאפשר לגופן להיות מנוהל מתוך הייצר הקדום שלו ולשחרר את ההורמונים אשר נחוצים לו ללידה.
אני לא מכאן
לשימוש בשפה זרה בחדר הלידה ישנן השפעות שליליות נוספות על היולדת ועל תהליך הלידה שלה, ובאופן ספציפי על יכולתה לייצר קשר אמיתי עם הצוות המטפל בזה. הקושי שלה בהבנת המיילדת ושאלותיה, ויכולת הביטוי הנמוכה שלה במענה לשאלות יכול בהחלט לפגוע בתחושת הנוחות והפתיחות של היולדת כלפיי המיילדת, ולהיפך. ציפי מזר (2011) מדברת על שפת האם וחשיבותה. לדבריה, שפת האם זו השפה היחידה שבה היחיד יכול להביע את עצמו בדיוק כמו שהוא רוצה. השליטה המלאה הזאת בשפה, שלעולם לא יוכל להשיג אותה בשום שפה אחרת, היא הכלי החשוב והחיוני ביותר בחייו. ובהקשר של לידה, במקרים בהם היולדת זקוקה לסיוע בתרגום על-ידי בן/בת זוגה או הדולה שלה, ישנה פגיעה ישירה בתקשורת בינה לבין המיילדת דבר שהוא מהותי ליצירת הקשר ביניהן ולחיזוק תחושת הבטחון שלה.
דוגמא לכך נתנה ל' בראיון שערכתי איתה: "באיזשהו שלב המיילדת רצתה לחבר לי אינפוזיה ליד. ממש התנגדתי וניסיתי להסביר לה שאני לא מסוגלת כרגע שהיא תדקור אותי. היא לא דיברה אנגלית ובעלי ניסה להסביר לה שאני לא מעוניינת באינפוזיה. יכולתי לראות על הפנים שלה כמה שהיא מתעצבנת ומאבדת סבלנות. מהרגע הזה היא פנתה לבעלי ופשוט הפסיקה לדבר אלי. כל פעם שהיא אמרה משהו היא פשוט הסתכלה עליו". דבריה של ל' גרמו לי לחשוב על היבט נוסף בהקשר של שפה, והוא ההשפעה שיש לאי יכולת היולדת לדבר בשפתה של המיילדת על יכולתה של המיילדת לחוש כלפיה אמפתיה. על-פי Hepworth & Lrsen (1993) האמפתיה נחשבת אחת המיומנויות החשובות ביותר ביחסי הטיפול. רוזנהיים (2003) מוסיף כי אמפתיה היא עמוד תווך במגע שבין הבריות, תנאי להיווצרות קשר בין-אישי בעל משמעות. ובכן, מה היא אמפתיה? בהגדרתה הפשוטה ביותר האמפתיה הינה הזדהות עם רגשות האחר. Freud (1921) רואה באמפתיה דרך להבנה ולזיהוי תהליכים פנימיים המתרחשים אצל הזולת. כלומר על-פיו, מדובר בתהליך שהוא רציונאלי במהותו שכרוך בהבנה שכלית של מה שעובר על הזולת. לעומתו, רוזנהיים (2003) טוען כי האמפתיה אינה נגזרת משיקולים רציונליים-שכליים אלא בעיקר משכבות קדם-מודעות, על ידי שימוש במנגנון פסיכולוגי המכונה השלכה. דוגמא להשלכה הוא מביא במשפט הבא: "אם הוא מרגיש כפי שאני מרגיש כאשר מתעלמים ממני, הוא חש בוודאי עלבון ודכדוך". Davis (1983) חושף אספקט נוסף לאמפתיה והוא התייחסות פרספקטיבית, יכולת להבין את נקודת מבטו של האחר. מכל האמור לעיל אנו מבינות כי היכולת לחוש אמפתיה כלפיי האחר קשורה קשר הדוק במסוגלות להזדהות עימו ולהבין אותו.
לוסי פריד במאמרה "על הסתגלות שפה וזהות" (2014) מסבירה כי השימוש בשפה מסוימת מגדיר מי אנחנו ולאן אנחנו שייכים. היא מתארת מחקר שבו מטופלים דו-לשוניים דיווחו על חוויה של 'תחושת עצמי ספציפית לשפה. ככל הנראה כל שפה נושאת עמה מערכת ערכים, קונפליקטים ומנגנוני הגנה הייחודים לה, והיכולת לעבור משפה אחת לשפה אחרת, משמעה יכולת לשנות זהויות חברתיות. במקרה שלנו הנבדלות של היולדת מהמיילדת בשפות שהן מדברות מייצרת תחושת נבדלות חברתית, כך שכל אחת מחזיקה בזהות חברתית שונה, דבר אשר עלול להקשות על המיילדת בהבעת אמפתיה כלפיה. הדברים הללו מעידים שוב על הקונפליקט הגדול אשר נחווה על ידי יולדת בארץ זרה. מצד אחד, אנו רוצות לעודד אותה להרגיש בנוח ולהתחבר למקומות הפנימיים שלה, מנגד, על מנת לתקשר עם הצוות המטפל בה, ולחלוק עימו זהות חברתית משותפת, עליה להתנתק מהזהות הראשונית שלה, ולהתחבר לזהות שאינה לגמרי שלה או לפחות לא באופן מוחלט. Kaminsky (1999) מצא במחקרו בנושא שליחים כי בזמן השהייה במדינת היעד, השליחים לעולם לא נטמעים בה. הסיבה לכך היא שיש להם תחושת זהות שממשיכה לחבר אותם כל העת לארץ המוצא, ולכן הם לעד אורחים. אוהד נחתומי במאמרו "על שפה וזהות" (2003) מסביר כי השפה, ובמיוחד שפת אימו של דובר, מהווה תשתית יסודית לזהותו, תנאי הכרחי לניהול חייו. לדבריו, גם בזהותנו וגם בשפת אמנו ישנם רכיבים יסודיים ביותר המהווים תשתית שבלעדיה איננו יכולים לייצג את עצמנו, לבחור בין אפשרויות, לפתח יחסים אישיים ועוד.
כל אלה מהווים חיזוק לטענה כי נשים אשר יולדות בארץ זרה עלולות לחוש כמחזיקות בזהות שונה משל הכלל ומכאן לחוסר שייכות למקום, תחושות שהן מביאות איתן אל תוך חדר הלידה ואל תוך מערכת היחסים עם המיילדת שלהן. ומנקודת מבטו של הצוות הרפואי- הוא אינו חולק זהות משותפת עם היולדת, אינו דובר את שפתה ואף משתייך לקבוצה חברתית-תרבותית שונה משלה. בסיטואציה כזו, ככל הנראה הצוות הרפואי יתקשה להזדהות עם היולדת ולראות את נקודת מבטה, באופן שיפגע ביכולתו לחוש כלפיה אמפתיה. חוסר באמפתיה בזמן לידה יכול להוות פגיעה עמוקה ביולדת אשר נמצאת תחת מתח פיזי ונפשי עצום וזקוקה לסביבה בטוחה ומכילה שתסב לה כוח.
תפקיד הדולה בליווי יולדת שאינה בארץ מוצאה
בבואנו ללווות אישה אשר אינה מתגוררת בארץ מוצאה, עלינו לראות קודם כל את מכלול חייה. כאמור, נשים אשר יולדות בארץ שאינה ארץ מוצאן ניצבות בפניי אתגרים הייחודיים להן, ביניהם תקשורת עם צוות רפואי שאינו דובר את שפתן והצלחה ביצירת קשר אישי ואמפתי איתו. החששות הקיימים אצל נשים אלו שונים ואף לעיתים לא קיימים בקרב יולדות המתגוררות בארץ מולדתן. ליווי של דולה במקרה כזה צריך להיות מותאם לצרכיי היולדת ולסייע לה בהתמודדות עם האתגרים והחששות הללו. אז איך ניתן לעשות זאת ובמה זה שונה מליווי לידה רגילה?

• כדולה וכאישה אשר ילדה בעצמה בארץ זרה אני מאמינה שאת תהליך ההכנה ללידה יש לעשות בשפת האם של היולדת. חשוב לוודא שהיא מרגישה בנוח במהלך הפגישות ושהיא חשה בהירות מוחלטת לגבי התכנים והפגישות. במקביל, על מנת להפחית את רמת החרדה וחוסר הבטחון בזמן הלידה והשהות בבית החולים, חשוב ללמד את בני הזוג מונחים וטרמינולוגיה שכיחים לחדר הלידה גם בשפה המקומית, כך שתהיה להם היכולת הבסיסית להבין את הצוות הרפואי ולתקשר עימו.

• חשוב לציין כי ליווי הדולה יכול להיות משמעותי כבר במהלך ההריון בסיוע ליולדת, זאת על-ידי מתן מידע בנוגע לבדיקות הריון והתנהלות במערכת הבריאות המקומית. כחלק מרצוננו להפחית חרדה וחוסר ודאות בזמן לידה, נמליץ ליולדת לערוך סיור מוקדם בבית החולים. במידה וקשיי השפה לא מאפשרים השתתפות בסיור, נעודד את היולדת לשוחח עם נשים אשר ילדו שם (עדיף נשים שגם הן לא מקומיות) על מנת לקבל כמה שיותר מידע על בית החולים.
• כדאי לעודד את היולדת להצטרף לקבוצות נשים דוברות שפתה בפלטפורמות חברתיות כגון פייסבוק או למרכזי קהילה במקום מגוריה. כך למשל נ' סיפרה כי את מירב המידע אשר היה ברשותה בנוגע להריון ולידה רכשה מקבוצת פייסבוק של נשים דוברות אנגלית המתגוררות בישראל.
• במפגשי ההדרכה עם הזוג, חשוב לספק מידע בנוגע לפרוצדורות רפואיות והליכים אשר צפויים להם בבית החולים. את תכני ההדרכה יש להתאים למידת ההכרות של הזוג עם מערכת הבריאות ונהלי בית החולים, כך למשל עם זוג שלא ערך סיור בבית החולים וחסר הכרות לחלוטין עם המערכת, אנו נרחיב את הדיבור על המחלקות השונות בבית החולים,  לאן עליהם להגיע בזמן צירים, אילו מסמכים להביא, אילו סמכויות הם יפגשו (אחות או רופא) ואילו בדיקות יעברו (מוניטור, לחץ דם, בדיקת פתיחה וכו'). זוג כזה כנראה יזדקק להכנה בנוגע להבדלים בין חדרי הלידה, התערבויות אפשריות, נוהל אשפוז במחלקה וכולי.
• עם תחילתה של לידה, כמו עם כל יולדת, נעודד הישארות בבית, במקום הבטוח והנעים לה עד שנזהה כניסה לשלב הפעיל בלידה. במקרה של יולדת זרה, ההישארות בבית מהותית וקריטית אף יותר מבדרך כלל, היות ויש סבירות גבוהה שההגעה לבית החולים תאט משמעותית את תהליך הלידה בעקבות האתגרים העומדים בפניה בסביבה זו.
• חשוב להכין את היולדת לתקשורת חיובית עם הצוות הרפואי. נכון, הם אולי לא ידברו את שפתה, אך הם עדיין רוצים בטובתה. שפה כידוע לנו, אינה מורכבת רק ממילים, אלא גם משפת גוף, הבעות פנים ויכולות תקשורת הקשורות בהכרות עם האחר. ליולדות שלנו יש הרבה כלים מעבר לשפה שמאפשרים להן לייצר מערכת יחסים אישית וקרובה עם המיילדת שלהן. עם ההגעה לבית החולים וכניסה לחדר הלידה חשוב להסביר מראש למיילדת כי היולדת דוברת שפה זרה ולאור כך תזדקק לסיוע של בן זוגה או הדולה שלה בתקשורת עימה. השאיפה היא שהמידע הזה יכין את המיילדת לקראת קשיים צפויים ויעודד אותה לפנות ליולדת במשפטים קצרים ופשוטים שיסייעו לה בהבנה. כמו כן, ההכרה בקושי השפתי יכולה לייצר הבנה וקבלה לנוכחותה של הדולה ומעורבותה בשיח הטיפולי. כמו תמיד ואולי אף יותר מבדרך כלל, מחוות קטנות תמיד יכולות לעזור. להציע למיילדת כוס קפה או עוגיה ביתית תייצר קרבה ומערכת יחסים אישית שתוכל למלא את החוסר של התקשורת המילולית. לייף חומה (2015) מציעה דבר נוסף וחשוב, במידה ובחדר מתנהל שיח בשפת האם של היולדת אשר אינו מובן למיילדת, התנצלו בפניה על כך שאתן מדברות בשפה שאינה שפתן. סיטואציה שכזו עלולה להתפרש באופן שלילי וחשוב להביע רגישות לנושא. עודדו את היולדת להכיר את המיילדת שלה. אם לא באופן ישיר בגלל קשיי שפה, בן הזוג או הדולה יכולים לספר למיילדת על האישה שעומדת מולה, על הרקע שלה וסיפורה האישי. ההכרות הזו יכולה לסייע בתחושת ההזדהות והאמפתיה של המיילדת כלפיה.
• כמו בכל לידה, אך הפעם יותר מן הרגיל, הקפידו על שקט בחדר, הימנעו משיחות שלא לצורך, שאלות מורכבות והסחות דעת. עמעמו את האורות בחדר ואפשרו ליולדת להרגיש שזוהי סביבתה הטבעית והבטוחה. מוסיקה בשפת האם של היולדת יכולה להיות תוסף נפלא לאוירה ביתית ומרגיעה בחדר הלידה.
• ומה קורה לאחר הלידה? במידת הצורך עזרו ליולדת שלכן במציאת מטפלים דוברי שפת האם שלה באזור מגוריה. דוגמא לכך קיבלתי מ-ו' אשר סיפרה על כך שהדולה שלה סייעה לה במציאת יועצת הנקה דוברת אנגלית.

סיכום
בעבודה זו הצגתי את האתגרים הייחודיים לנשים היולדות בארץ זרה, את תפקידיה של הדולה הנגזרים מאתגרים אלו וחשיבות נוכחותה לאורך ההריון ובלידה. כל אלה ועוד הופכים לידה שכזו למיוחדת ומרגשת במיוחד. אני מאמינה שלידה בארץ זרה טומנת בחובה הזדמנויות מדהימות, הן לנו כדולות והן לזוגות שאנו מלוות, כאלו שישאירו את חותמן שנים רבות. לידה שכזו היא הזדמנות עבור אותן נשים לגלות את העוצמות שבהן, את העוצמות של בן או בת זוגן והזדמנות לעבור יחד כזוג חוויה מרגשת ומקרבת. ומה איתנו הדולות? אנו זוכות לקחת חלק במסע הזה, ולסייע לכל זה לקרות.
 
 
 מקורות

1. הנדריקס והאנט (1998). "המוח". מתוך אוגדן 'דרור', פרק ג', מאמר 2.
2. לייף חומה נרי (2015). "ללדת בלע"ז". מתוך אתר BaInyanim.
3. מודלינגר אילנה. "שפה ומוח". מתוך אתר תומך למידה, האוניברסיטה העברית בירושלים.
4. מזר ציפי (2011). "שפת האם שלי". מתוך הד האולפן החדש, גיליון 98.
5. נחתומי אוהד (2003). "על שפה וזהות". מתוך עיון: רבעון פילוסופי, כרך ניסן אפריל, 139-152.
6. פרידמן גדסי קרן. "אהבה ולידה מנפלאות ההורמונים". מתוך האתר doulot.co.il.
7. פרידמן גדסי קרן (2011). "הפיזיולוגיה של האמהות". מתוך האתר BOT- Birth Oriented Theraphy.
8. פריד לוסי (2014). "על הסתגלות, שפה וזהות". מתוך 'פנים' כתב עת לתרבות, חברה וחינוך, גיליון 66.
9. רוזנהיים אליהו (2003). תצא נפשי עליך. מתוך הפסיכולוגיה פוגשת יהדות, תל-אביב.

 

10. Davis, M.H. (1983).Measuring individual differences in empathy: Evidence for a multidimensional approach. Lournal of Personality and Social Psychology, 44, 113-136.
11. Freud, S. (1921). Group Psychology and the analysis of the ago. Standard Edition, 18, London: Hogarth Press.
12. Hepworth, D.H., & Larsen, J.A. (1993). Direct social work practice. California: Brooks Cole.
13. John D.Newman, James C. Harris (2009). “The Scientific Contributions of Paul D. MacLean”. The Journal of Nervous and Mental Disease, volume 197.
14. Kaminsky, A.K. (1999). "After exile- writing the Latin American diaspora". Minneapolis University of Minnesota Press.

 
 
 
נספח א'- שאלון ראיונות עומק:

1. Where are you from originally and what is your mother tongue?
2. How long have you been living in Israel when got pregnant?
3. Where is your husband from originally? What language does he speak?
4. How was your Hebrew at the time of your pregnancy and birth?
5. While being pregnant and giving birth- how would you describe your understanding of the health system in Israel? Are there any differences to the health system of your origin?
6. How did you find info regarding pregnancy and birth and postpartum? Did you feel you had all the info you needed? If not, what was missing?
7. While being pregnant, what were the main stress factors for you?
8. Did you have family in Israel at the time of your baby’s delivery?
9. Please share the story of your labor and birth (where you gave birth, how long it took, what type of birth did you have, were there any medical interventions, how was the care of the doctors and midwives etc.)
10. When going into labor, what were the main stress factors for you?
11. Did you have a Doula with you? If yes, please share your experience with her.
12. What were your needs and reasons for taking a Doula?